פסק-דין בתיק ת"ק 010539/04

עובדות שאינן במחלוקת:

התובעת שבפני, אשה בשנות השישים לחייה, פנתה לנתבעת, משרד להיכרויות, ולבעלי המשרד (להלן: "הנתבעים") על מנת שיכירו לה בני זוג פוטנציאליים. הפנייה נושא תביעה זו, היתה ביום 10.8.03, לאחר שבשנת 2000 הכירה התובעת, באמצעות הנתבעת, את בן זוגה הקודם, שהלך בינתיים לעולמו. לאור ניסיונה הטוב עם הנתבעת, פנתה אליה התובעת בשנית והתקשרה עימה בהסכם שצורף כנספח לכתב התביעה. על פי אותו הסכם, התחייבה הנתבעת לתת לתובעת "עד 12 הצעות להיכרויות". התובעת שילמה סך של 5,500 ש"ח לנתבעת בגין שירותיה.

טענות התובעת:

לטענת התובעת, הכירו לה הנתבעים 4 היכרויות רלבנטיות במשך חודש, והפנו אליה עוד 3 מועמדים לא רלבנטיים. לטענתה, חלק מהגברים שצלצלו אליה, אמרו לה שהם פונים רק כדי לצאת ידי חובה כלפי הנתבעת. בנוסף, ארבעת הגברים עמם נפגשה התובעת, לא התאימו לדרישותיה, לא היו דומים כלל ועיקר לתמונות שלהם שהוצגו לתובעת על ידי הנתבעת, ומדובר במועמדים שרשומים אצל הנתבעת כבר 7-8 שנים. אחד מהם, למשל, יצא בו זמנית עם התובעת ועם חברתה - עובדה שנודעה להן בשיחת אקראי. (יצויין, כי חברתה של התובעת הכירה את הגבר הנ"ל (להלן - "הגבר האחר") שלא באמצעות הנתבעים). לטענת התובעת, היא פנתה לנתבעת והתלוננה על התסכול שנגרם לה עקב כך שהפגישות הללו הן פגישות סרק, וביקשה מהנתבעים לקיים את הבטחתם לספק לה מועמדים נאותים, או שיודו שאין ביכולתם לספק לה את השירות. לטענתה, דבריה התקבלו על ידי הנתבעים במתקפת גידופים, כשהנתבעים מטיחים בה עלבונות, ולבסוף טרקו לה את הטלפון. תוך כדי השיחה נאמר לתובעת, שאל לה ליצור קשר עוד עם הנתבעים, ושלא תטריד אותם יותר, ואם תעיז לפנות אליהם - יפנו למשטרה. עוד אמר לה מר ששון, שהיא אשה בזויה, ועלב בה בדברים נוספים, וגם נאמר לה, שהנתבעים הגישו נגדה תביעה על 100,000 ש"ח. התובעת צירפה תמליל של השיחות שניהלה עם הנתבעים ביום 26.11.03, בהן נאמרו הדברים הנ"ל, כנספח לכתב תביעתה. בדיון בפני, הוגשה הקלטת עצמה וסומנה ת/1. לדבריה, לא הסכימו הנתבעים להמשיך ולהכיר לה גברים נוספים, מעבר ל-4 שהכירו לה, ולפיכך, הפרו את ההסכם עמה, והיא דורשת השבת כספה וכן פיצוי על עוגמת הנפש והבושה שנגרמו לה.

התובעת ציינה, כי כל נושא ההיכרויות הינו נושא אישי ורגיש, כך - בכלל, ובגילה - בפרט. לכן, הצורך "לרדוף" אחרי הנתבעים, ובהמשך - גם להגיע לבית המשפט, על מנת לקבל את המגיע לה על פי ההסכם עם הנתבעים, כרוך במבוכה, בושה ועגמת נפש מרובים.

טענות הנתבעים:

לטענת הנתבעים, הם לא הפסיקו לתת לתובעת שירותים, אלא שהתובעת התעמרה בהם. לדברי הנתבעים, הם עדיין מוכנים לתת לתובעת שירות, כפי שגם אמרו לתובעת בישיבת הגישור אליה הגיעו, ביזמת בית המשפט. לטענתם, שיחת הטלפון שבה נאמר לתובעת שכדאי לה לקחת עורך דין, נאמרה תוך סערת רגשות מצד התובעת, כשכוונת הנתבעים היתה להרגיעה, ולומר לה שהם הפנו את עניינה להתייעצות משפטית, על מנת להחליט מה לעשות. לענין התמליל, טוענים הנתבעים, שהקטע שהובא בפני בית המשפט הוצא מהקשרו, ולפיכך, אין להתיחס אליו. מר ששון אף טען בדיון בפני כי "התמליל הוא מפוברק, בכך שהוא לא נראה לי אותנטי, אין לו הקשר לשום אחיזה במציאות" (עמוד 4 לפרוטוקול הדיון מיום 18.1.05).

עוד טוענים הנתבעים, שלא הפרו את ההסכם, שכן בהסכם נאמר במפורש כי קצב ותכיפות ההיכרויות יהיו על פי שיקול דעתה של הנתבעת (סעיף 12 להסכם בין הצדדים), ובעת שנתגלעה המחלוקת בין הצדדים, עשתה הנתבעת הפוגה בלבד, דבר המותר לה על פי ההסכם. עוד מציינת הנתבעת, כי בהסכם נאמר במפורש שעל התובעת להתאזר בסבלנות מפאת היות השירות ספציפי ומיוחד. לענין זה מפנה הנתבעת לסעיף 14 להסכם, שלשונו ( במדויק):

" לסבר: מפאת היות השירות הספציפי כמעט יחיד ומיוחד בענף השירותים, וזאת בכל גיל, זמן ומצב מובן ומקובל/ת עלי כי אני מבין/ה שעלי להתאזר בסבלנות ובסובלנות מירביים, על מנת לאפשר, לבעלי ונותני שירותי ההיכרות הזוג ששון, לנסות ולעשות, כמיטב יכולתם, על מנת לסייע מבעדי, במציאת בן/בת זוג הולם/ת.   הווה ידוע לכל דיכפין, ששירות נדרש ושכזה אינו פשוט וקל בנתינתו למבקשו/ה, לצירופיו ומאפייניו השונים והמגוונים, ע"פ כל פרמטר וענין, לרבות בקשותי שלי".

לטענתם, הדברים שנאמרו לתובעת (כעולה מתמליל השיחות), לפיהם יפגשו בבית המשפט וכי הנושא בדיון משפטי, נאמרו מאחר שהתובעת היתה בסערת רגשות והנתבעת ניסתה להרגיעה. לכן נאמר לה, שפנו ליעוץ משפטי בעניניה.

התביעה שכנגד:

הנתבעים הגישו תביעה שכנגד, על סך 17,600 ש"ח, אשר - כך הוברר בדיון שבפני - עילתה מילים שאמרה התובעת (הנתבעת שכנגד) לתובעים שכנגד, לפיהן היא וחברתה, כאשר הסתבר להן ששתיהן יוצאות עם אותו "גבר אחר" (שהתובעים שכנגד הכירו לנתבעת שכנגד, וחברתה הכירה אותו באמצעות מקור אחר), " עשו ממנו פורפרה". לטענת התובעים שכנגד, מילים אלה עשויות להוביל ל"אפקט דומינו", אשר עלול להוביל, בתרחיש כזה או אחר, להרס טוטאלי של משרד התובעים שכנגד, שנבנה בעמל רב במשך כ"ה בשנים כשכוונות זדון מניעיו (סעיף ז' לכתב התביעה שכנגד).

תשובת הנתבעת שכנגד:

הנתבעת שכנגד טוענת כי " מתוך קריאת דברי התובעים הן בכתב ההגנה שלהם והן בכתב התביעה שכנגד, קשה להבין דבר, הן בשל גיבוב המילים שאינן קשורות אחת לשניה במשפט, והן בשל שגיאות הכתיב המרובות בעברית והמילים העלומות שאין ביניהן לבין עברית ולא כלום" (סעיף 5 לכתב ההגנה לתביעה שכנגד).

לאחר שהתבהרה העילה של התביעה שכנגד בדיון שבפני, כאמור לעיל, טענה הנתבעת שכנגד, שהביטוי "עשינו ממנו פורפרה" היה מכוון לכך, שכאשר הסתבר לה ולחברתה, למורת רוחן, שאותו גבר יוצא עם שתיהן, הן עימתו אותו שתיהן ביחד עם עובדה זו, והוא נאלץ להודות שכך הדבר. הנתבעת שכנגד ציינה, שהאירוע הסתיים בצחוק, הן מצדה והן מצד הגבר האחר, ולבסוף אף יצאו לבית קפה ביחד.

דיון והכרעה:

כבר בפתח הדברים יצוין, כי היה קשה מאוד להבין מהי גירסת ההגנה של הנתבעים, ומהי תביעתם שכנגד, שכן מרוב מילים, גבוהות כביכול, לא ניתן היה לחלץ מהן משמעות. לשם הדוגמא, יובא להלן אחד הסעיפים מתוך כתב התביעה שכנגד, כלשונו המדויקת, לרבות הדגשות וסימני פיסוק, וללא השמטות:

" ביהמ"ש המלומד מתבקש הבן שחוצפתה של הנתבעת חוצה גבולות "ויבשות" ואין עמה גידור כלל, וכלשון התמליל ועיגון התביעה, המופיע בסעיף 22 שהוצג לראיה ע"י הנתבעת ברוב חוצפתה המצורף לכתב התובענה המקורי המדבר בזכות עצמו לאמור: " עשינו ממנו צחוק ופורפרה... !!!

שאלתנו המזוויעה מי האשה שאנו תובעים...???